<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והאיש (דף מ"א ובכתוב' מ"ז) מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו ואסור לו לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אניא) רוצה, בגרה או נשאת (דף ד') אין לאביה רשות בה, נערה או קטנה (דף מ"ד מ"ה מ"ו) שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' נתרצה האב אח"כ ב) אינ' מקודש' (ש"ע ל"ז י"א אפי' אם שמע האב ושתק ולא מיחה מיד הוי כאלו נתרצה ומקודשת) ובין היא ובין אביה יכולין לעכב, ספק בוגרת שיש לה אב אם קדשה עצמה מקודשת מספק, וכן אם קדש' אבי' (ש"ע שלא לדעתה וצריכ' גט משניה'). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) וה"מ בימיה' שהיו ישראל רבים במקום אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הרמ"מ ומהאי טעמ' נמי כונסין נשים ועושין חופות ואפי' כשהן נדות רק שמודיעין לחתן (וכן כתב ש"ע בסימן ס"א) אעפ"י שבימיהם לא היה כדמשמע בההיא דפירסה נדה בריש כתובות גבי חלה היא או שפירסה נדה אך מורי הר' יחיאל היה מחמיר שלא לכנוס נדות דשמא חיבת ביאה קונה א"כ הוה החופה תלויה ועומדת. ב) בשלא עשו שידוכין אבל עשו שידוכין צ"ע בסמ"ג.
<h2>דף ז:</h2>
ומברכין ברכת אירוסין מיד אחר קידושין (ש"ע ל"ד אחר שיגמור הברכה יקדש) ולא לפניהם פן יחזרו בהן, וברכה זו פוטרת את החתן מלברך לקדשא) את האשה ומברכין ברכת נישואין אחר כן בבי' נשואין ואם לא ברכו ברכת נישואין האשה אסורה לבעלה כנדה. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אך מורי רבי יחיאל היה נוהג ומנהיג שיברך החתן לקדש את האשה על פי הירושלמי אמנם נהגו באחר פן יתבייש מאן דלא ידע לברך אבל הר"ר שלמה אומ' דאין מברכין על שום דבר אלא אם כן ראוי לו ולחבירו ואתתא לבי תרי לא חזי.
<h2>דף כב:</h2>
המקדש אחת (קדושין ס"ו וס"ז) מן עריות לא עשה ולא כלום שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתות בית דין חוץ מן הנדה (שם ס"ח) ואמרינן בפרק המגרש (דף פ"ט כל הסוגיא וכתובות דף כ"ב) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, (ש"ע י"ז וי"א דבזמן הזה דשכיחי חוצפא אינה נאמנת אלא לחומרא) חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל (דף ס"ד) ופסק ר"י כמותוא) שבכל התלמוד מקש' מדבריו, אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה, המקדש (קדושין דף ס"ו וס"ז ויבמות דף כ') אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודש' קדושין גמורי', ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כחייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה כדאיתא במסכת יבמות (דף צ"ב וצ"ו) ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה (שם), ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרשה בגט (ס"א אם כנס), המקדש (קדושין ס"ו וס"ח יבמות דף כ"ב וכ"ג) גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל' דאין האשה מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינ' דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
<h2>דף ס:</h2>
ואסור לאדם לקדש אלמנות חבירו או גרושת חבירו תוך ג' חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בו, וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתייב' עד סוף ג' חדשים למיתת בעלה וכן מעוברת חבירו (דף ל"ז) ומינקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ואפי'א) נתנה בנה למינקת או גמלתו אכן אם מת מותרת ואם עבר ונשאה תוך הזמן יוציא בגט אך קדש בתוך שלש' חדשים וברח ערוקי' מסתיי'ב) ואם קדש בתוך ארבעה ועשרים חדשי' הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפי' בלא ברח כדברי רב יוסף בכור שור ויש שחולקין עליוג) (ש"ע אם לא ירצה לברוח צריך לגרש ואם הוא כהן וקדשה בשוגג אין צריך לגרש שאינו יכול להחזירה אח"כ רק מפרישין אותן ואין חילוק בין קידש בין נשא בין בתוך ג' חדשים בין בתוך כ"ד חדשים). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ואפילו קיימה בחרם או ע"י משכנות אסור דלמא אתי לאחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם מידע ידיע דלא הדרי בהו מחמת אימ' דבי ריש גלותא ולא אתי לאחלופי כך פיר' התוספות בכתובות. ב) משמע דוקא דיעבד אך מורי הר' יחיאל הורה לכתחלה להשיא לו עצה לברוח דהכי מוכח מתוך פי' רש"י שפיר' ערוקיה מסתייה דכיון דברח גלי אדעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן. ג) הר"י בכור שור מביא ראיה מההיא דסוטה דקאמר גבי מקדש ונוש' מעוברת חבירו והיא סוט' תחתיו שיכול להשקות' דקרינן ביה והביא האיש את אשתו מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי דלא בעיא גט משום דאיסורא אחרינא עלה פי' איסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחר דכלה בלא ברכה אסורה לבעל' כנדה ומיהו לא דמי דהתם איסור סוטה חמיר עליה דהוי דאורייתא אבל בכאן דאיסור כלה בלא ברכה וכו' דרבנן היא כמו מעובר' חברו ומה לי חד ומה לי תרי ומאי אולמי' דהא מהא, ועוד דאיכא לפרושי דלהפרש' דקאמ' גבי סוטה בגט קאמ' ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעי' לה מההוא דתני גבי מעוברת חברו כך פי' בתוס' דיבמות והלכך כי קדש בתוך כ"ד חדש יברח או יוציא בגט.
<h2>דף עד.</h2>
המקדש (קדושין דף נ"א) בפחות משוה פרוטה או במלוה ואחר כך בעל בעדיםא) מקודשת. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) שעל בעיל' זו סמך ולא על אותן הקדושין הפסולין, חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי היא בידו לעשותה של מצוה.
